ד"ר דוד סגל
המאמרים שלי
מאמרים בכתב העת כוורת של ביה"ס למדעי ההתנהגות
המסלול האקדמי המכללה למינהל:
בין אדם לתרבות; תשוקה אבודה.
החיים של רווית! – החיים של כולנו?
על קורבן התשוקה.
עלבון היופי.
מרחבי הבחירה החופשית.
בין אדם לתרבות; תשוקה אבודה
"יש דבר אחד חיוני למדע אף יותר מאשר שיטות אינטיליגנטיות; וזוהי, התשוקה הכנה למצוא את האמת, תהיה אשר תהיה." (צ'ארלס סנדרס פירס)
החיים של רווית! – החיים של כולנו?
"נמאס לי כבר מהמלחמה הזו עם העולם."
כך פתחה רווית את פגישתנו הראשונה. רמת הזעם שפרצה ממנה הותירה אותי נבוך למספר שניות עד שהמשיכה. בשניות מעטות אלו נדרכתי לקראת הבאות, עם חשש מה. לא מפני שאיני מורגל בביטויים רגשיים עוצמתיים, שליליים כמו גם חיוביים, אלא משום שניסיוני לימדני שלכל אחד ואחת יש את חותם הביטוי הרגשי שלו. כך שכעס, זעם, קנאה, תשוקה, חיבה נחווים באופן שונה מאדם לאדם. כותרת הרגש דומה, מאפייני הרגש דומים, אבל האדם אחר ועל כן החוויה שונה.
"המלחמה הזו עם כל העולם מערערת אותי," המשיכה.
"אני מרגישה שאני כל הזמן נלחמת להיות אני ואז בכלל מאבדת את הפוקוס של מה אני ומי אני. לכל אחד יש מה לומר לגבי מי שאני אמורה להיות ומה שאני אמורה לעשות, איך שאני אמורה לחיות, איך שאני צריכה לקבל החלטות, על מה עליי לוותר, מה עליי לאהוב, עם מי עליי להיות ועם מי לא. כאילו שהצטבר איזשהו ידע עולמי שגיבש חוברת של הוראות הפעלה 'חייה של רווית'. לכל אחד יש דעה לגבי כל ניואנס בחיי; בן זוג, קריירה, השכלה, סגנון חיים, רמת חיים, שלא לדבר על מיניות."
לאחר הפסקה קצרה סיכמה במשפט "מה החוצפה הזו, שמכריחה אותי, או לשתף פעולה, או להתנגד, תוך כדי שאני צריכה להרגיש אשמה, להצטדק, להתקומם, למרוד?!"
על קורבן התשוקה
(דוד סגל וטל מלמד)
המאמר עוסק בדילמה של הקרבת התשוקה במסגרת זוגיות בנישואין באמצעות דיאלוג תרפויטי המתקיים בין מטפל ומטופל סביב מצוקה אישית המתקיימת במרחב חברתי-תרבותי.
"יומי היה גדוש באירועים מסעירים בתחום עבודתי. התנהלותו של הבוקר, טרום הליכתי לעבודתי בקליניקה, לא רמזה על הצפוי לי באותו יום. מזג אויר אביבי לחלוטין נשקף מחלוני הצופה לתוך גיא מיוער בגווני ירוק, חום וצהוב האופייניים כל כך לארצנו."
עלבון היופי
"ישבתי במרחק קצר ממנה, היא נשענה על הדלפק, ממתינה למשקה שהזמינה. איני יודע מדוע התמקדתי בה. כנראה בשל המראה המיוחד. תווי פנים יוצאי דופן, שללא ספק יכולים למשוך תשומת לב של כל אדם, גבר או אישה. עיניה הגדולות, שעוצבו כאילו על ידי סתת אומן במומחיות יוצאת דופן. למרות התאורה החלשה ואפופת ההילה, תאורת פאבים מוכרת, יכולתי להעריך גם את מבנה גופה הכללי. מבנה שלא הותיר מקום לספק רב, מן הסוג שאומר "אתה מקבל את מה שאתה רואה".
מרחבי הבחירה החופשית
"החופש לבחור" או "חופש הבחירה" היתה האסוציאציה המיידית שלי לנושא החופש, מושא גיליון זה. האסוציאציה הבאה היתה "פיקציה". הוגים בתחומים שונים מעודדים מזה דורות את התפיסה ההומניסטית של מושג החופש לבחור. לעומת התפיסה הזו קיימות התפיסות הדטרמיניסטיות יותר המדברות על המערכת המנטלית-התנהגותית כנתונה להשפעה סביבתית מעצבת (ואולי גם מעצבנת). כמי שעוסק במודעות, שינוי ואחריות אישית נטייתי הטיבעית היתה "לבחור" בחופש הבחירה כפונקציה מנטלית (סכימה אם תרצו) שאדם יכול לפתח כדי לחיות חיים אותנטיים, מלאים ורק כך גם מספקים. כלומר אילו רק נשתחרר ממוסכמות, קיבעונות מנטליים וכניעה ללחצים אזי נוכל לבחור "באמת" באופן חופשי במה ש"באמת" מתאים לנו. כבר בשלב זה ניתן לראות כיצד "חופש" עשוי להתחבר ל"אמת". לצערי, השנים עוברות ועימן אני מגלה את ה…קושי לבחור במקום ה…חופש לבחור. החזרה הכמעט ריטואלית על דפוסי חשיבה, התנהגויות, החלטות, מסקנות וכתוצאה מכך כמובן חזרה על כל הטעויות מהוות דלק מזין ביותר להבנה מחודשת של מושג החופש לבחור.