החיים של רווית! – החיים של כולנו?

 

 

 

"נמאס לי כבר מהמלחמה הזו עם העולם."

כך פתחה רווית את פגישתנו הראשונה. רמת הזעם שפרצה ממנה הותירה אותי נבוך למספר שניות עד שהמשיכה. בשניות מעטות אלו נדרכתי לקראת הבאות, עם חשש מה. לא מפני שאיני מורגל בביטויים רגשיים עוצמתיים, שליליים כמו גם חיוביים, אלא משום שניסיוני לימדני שלכל אחד ואחת יש את חותם הביטוי הרגשי שלו. כך שכעס, זעם, קנאה, תשוקה, חיבה נחווים באופן שונה מאדם לאדם. כותרת הרגש דומה, מאפייני הרגש דומים, אבל האדם אחר ועל כן החוויה שונה.

"המלחמה הזו עם כל העולם מערערת אותי," המשיכה.

"אני מרגישה שאני כל הזמן נלחמת להיות אני ואז בכלל מאבדת את הפוקוס של מה אני ומי אני. לכל אחד יש מה לומר לגבי מי שאני אמורה להיות ומה שאני אמורה לעשות, איך שאני אמורה לחיות, איך שאני צריכה לקבל החלטות, על מה עליי לוותר, מה עליי לאהוב, עם מי עליי להיות ועם מי לא. כאילו שהצטבר איזשהו ידע עולמי שגיבש חוברת של הוראות הפעלה 'חייה של רווית'. לכל אחד יש דעה לגבי כל ניואנס בחיי; בן זוג, קריירה, השכלה, סגנון חיים, רמת חיים, שלא לדבר על מיניות."

לאחר הפסקה קצרה סיכמה במשפט "מה החוצפה הזו, שמכריחה אותי, או לשתף פעולה, או להתנגד, תוך כדי שאני צריכה להרגיש אשמה, להצטדק, להתקומם, למרוד?!"