ד"ר דוד סגל
פרסומים בהם רואיינתי
"אהבה ממקש ראשון":
חידושים בתחום ההיכרויות באינטרנט
ניתוח גרפולוגי, שאלונים בנושא מסוגלות הורית ומבחנים בני מאות שאלות: הדור החדש של אתרי ההיכרויות באינטרנט כבר מזמן לא מסתפק בצבע העיניים המועדף. הלהיט הנוכחי הוא שימוש בכלים בעלי יומרה מדעית, שאמורים להשיג התאמה מושלמת בין בני זוג
כרמית ספיר-ויץ | 21/9/2008 17:38 NRGמעריב
ספירת מלאי חלקית ביותר של אתרי היכרויות מקוונים מגלה רזולוציות מעניינות עד סהרוריות: אתרים ליהודים, לנוצרים, לשחורים, להיספנים ועוד, כבר אינם בגדר הפתעה. כך גם אתרים הפונים אל בעלי הכנסות גבוהות, ליפים ויפות ולבעלי מוגבלויות. כמו בכל דבר, מגדילים לעשות האמריקנים, שמצטיינים בתת-התמחויות כמו אתרי היכרויות לאיכרים, לשחקני גולף ולאנשים בעלי עמדות פוליטיות זהות.
בשורה חדשה מגיעה מגזרת ה"סבבה שמצאתי בן זוג, אבל איזה אבא הוא יהיה?" כן כן. אם עד עתה הציעו אתרי ההיכרויות אפליקציות שונות לסינון בני זוג ולהתאמה ביניהם, הרי שמהשבוע העלה אתר ההיכרויות JDate שאלון התאמה למוכנות הורית. השאלון החדש מכיל 30 קטגוריות, ובהן 180 שאלות המבוססות על מחקרים אקדמיים ועל שאלון התאמת אימוץ של משרד הרווחה.
לפי בני פולמן, מנכ"ל חברת Zoozamen האחראית לחיבור השאלון, זהו ניסיון ראשון בעולם כולו. כך, בין "צבע עיניים: כחול, צבע שיער: ערמוני, הגובה: מאה ו-60 סנטימטר", דינה ברזילי תמצא את עצמה מסמנת וי ליד קטגוריות כגון: "אצור קשר עם בן/בת זוג שמעוניין להיות הורה", "אפעל לחלוקת תפקידים ברורה במשפחה", "אתן לילדיי חופש לנהל את חייהם כרצונם", "אדחף את ילדיי להישגים לימודיים גבוהים" ועוד כהנה וכהנה, כפי שאולי היתה רוצה לראות את עצמה.
קליק נוסף על העכבר מוביל לאתר ההיכרויות הגרפולוגי החדש "ליין דייט". האתר הוא יוזמה של הגרפולוגים יליב בוקובזה ואיסר שולמן, העורכים ניתוח גרפולוגי של כתב היד, שמוחזר למצטרפים עם שלוש תכונות אופי דומיננטיות המאפיינות אותם. "אחת הבעיות האופייניות לרשת האינטרנט היא מסירת פרטים לא מדויקים, במיוחד בכל הקשור למידע סובייקטיבי כמו תכונות אופי", מסבירים יוזמי האתר. "אתר 'ליין דייט' נותן מענה לכך באמצעות מתן חוות הדעת, שבאפשרותה להאיר צדדים שונים באופיו של החבר, ולסייע לו להכיר את עצמו ואת התכונות הרצויות של הנפש התאומה הממתינה לו".
גרפולוגיה , מוכנות הורית, שאלות על הסתגלות - והכל במעטה של סמכות מדעית מוחלטת. שדכן העיירה היהודית שהתבסס בעיקר על ניסיון ועל תחושת בטן של אחרי הצ'ולנט, מעולם לא היה פאסה יותר. "המטרה הסופית של כולנו היא לא רק למצוא בת זוג, אלא להקים משפחה עם המתאימה ביותר", מסביר ז'ק ששון (30) מעפולה את העובדה שמילא את שאלון המוכנות ההורית. "השאלון הוא כמו ההבדל בין פנסי מעבר ברכב לבין האורות גבוהים. השאלון מאפשר את האורות הגבוהים, הרי כולם רוצים לראות כמה שיותר רחוק - כמו ברכב, כך בחיים".
שניים זה תמיד בבאסה
אז איך הפכו השידוכים, שהיו בעיקר עניין של מזל ורצון, לפסטיבל שלם של הבטחות מדעיות? חוקר התקשורת ד"ר דוד לוין, המעביר את הקורס "זוגיות מתהווה בעידן הדיגיטלי" בחוג למדעי ההתנהגות ובבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי במכללה למינהל, סבור שהכל מתחיל ונגמר בבלגן גדול מאוד.
כמי שעורך מחקר בשנתיים האחרונות בנושא השיח על היכרויות בעידן הדיגיטלי, הוא טוען כי דברים שהיו מובנים מאליהם והסדרים חברתיים
מובנים כמו מוסד המשפחה והזוגיות, כבר אינם ברורים או בטוחים כפי שהיו. "אנשים נקרעים בין שני דברים די סותרים", הוא אומר, "האחד הוא רצון לחופש, לגילוי ולקריאת תיגר נגד כל מיני דברים מיושנים, והאחר הוא הרצון לסוג של יציבות, משהו שאפשר לתת בו אמון. אמון הוא מילת מפתח חשובה מאוד היום".
למה זה קרה?
"כי לפני כמה עשורים היו הדברים מובנים מאליהם. נישואים היו לכל החיים, הורות היתה דבר שלא מערערים עליו, ומנהיגינו היו מנהיגים. אחד הפתרונות שאנשים דבקים בו זה 'מדע' במובן המיושן
והמדויק, שעל פיו אפשר לשלוט בעולם, לנבא מה יקרה באמצעים ובכלים מדעיים".
לא נשאר מרחב להיכרות
לאורך השנים, הולכת וצוברת תאוצה השליטה המדעית באתרי ההיכרויות. אתרים אמריקניים מתחרים זה בזה על השאלה למי השאלון המדויק יותר, המקיף יותר והמנבא יותר. האתרים מעמידים את הגולש בפני מבחנים אינסופיים: קליק ונדלקתי? לא בבית ספרם. כאן יש תעשייה שלמה של פסיכולוגים שנותנים ייעוץ לאנשים בשלב טרום ההיכרות ובשלבים שאחריו. לדוגמה, אתר ההיכרויות האמריקני match.com חתם הסכם התקשרות עם הכוכב התקשורתי ד"ר פיל, שייסד אתר משנה המעניק לאנשים ייעוץ בזמן שהם מפתחים ביניהם קשר.
אתר בשם e-harmony מציע שאלון סיוטי לא פחות משאלוני סוקרים, שנוחתים על ראשינו "לחמש דקות" בטלפון, אבל בניגוד לאחרונים שמבטיחים בעיקר כאב ראש, האתר הזה מבטיח לא פחות מהתאמה זוגית מושלמת. בעלי עצבי פלדה המחפשים באתר את האחד והיחיד או את האחת והיחידה, מתבקשים להשיב על 480 שאלות שנועדו לבדוק את המודע ואת המתרחש בתת-מודע שלהם. "אחד מבעלי האתרים האלה אמר לי: 'איזה טיפשים היינו עד היום שבחרנו בני זוג לפי הרגש'", מספר ד"ר לוין, "הוא טען כי רוב האנשים שפועלים על פי הרגש ממילא מתגרשים בסוף, כי אין תחליף לאיש מדע".
לדברי ד"ר דוד סגל, פסיכולוג קליני מהחוג למדעי ההתנהגות, המסלול האקדמי במכללה למינהל, הסיבות לשימוש באתרים "מדעיים" הן מגוונות. "גיל הנישואים בישראל התאחר", הוא מסביר, "בניגוד למדינות אחרות, אנשים לא נוטים לחיים משותפים ללא נישואים, ואנחנו עדיין נוטים למודל המסורתי. רק לשם השוואה, בישראל 3.1 אחוזים עוברים לגור יחד לפני הנישואים, לעומת 22 אחוז בסקנדינביה. יש המון סיבות שאנשים מדלגים על ההקשרים המסורתיים שהם פוגשים בהם בני זוג. בגלל הבהלה סביב נושא ההטרדות המיניות לאנשים יש בעיה להכיר בני זוג במקומות העבודה, ופאבים לא מתאימים לכל אחד. אז מה נשאר לאנשים?".
מה שאתה אומר הוא זה שמיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה.
"בדיוק. אובדן הרומנטיקה, אהבות לא ממומשות או לא משנה איך נקרא לזה, אנשים כן ממשיכים לחפש בני זוג, אבל עושים את זה באמצעות הרשת".
הרשת היא לא אשליה? האם אתרים לא מצמצמים אפשרויות במקום להרחיב?
"כל מבחן או שאלון מדעי שמגדיר מסוגלות, תכונה או יכולת, צריך לעבור מבחנים של תוקף ומהימנות. אם אתרים לא עשו את המבחנים האלה, כאילו הם לא עשו כלום, זה סתם. יש היגיון מאחורי הבדיקה של מסוגלות הורית מבחינת אלה שרוצים להקים משפחה, מאחר שההורות היא התפקיד הקשה והמכביד ביותר על איכות הזוגיות לאורך זמן. בתיאוריה, אם מודדים מסוגלות הורית בצורה מדעית, זה בהחלט עשוי להעלות את ההסתברות של הצלחת הניבוי להתאמה של בני הזוג ולתוחלת החיים של הקשר שלהם. אבל זה הכל בתיאוריה".
רענן הס, פסיכולוג ואחד ממחברי השאלון זוגי של חברת Zoozamen, טוען כי השאלון מעלה משמעותית את הסיכוי למצוא בן זוג מתאים. "אנחנו מדברים על תוקף בשיעור של 0.6 אחוז, גבוה יותר מכל מה שאנחנו מכירים", הוא טוען. "השאלון לא מצמצם את האפשרויות, אלא מצמצם את הזמן ואת עוגמת הנפש שכרוכים במציאת בן הזוג המתאים. באתרים יש קהל שכל אחד בו מחפש משהו אחר, השאלון מתאים את הטיפוסים השונים על פי תחקיר. תפקידו של ה-J-Meter הוא להעלות את מספר הקשרים המתאימים".
אין ישועה באופק
בנקודה הזאת נשאלת השאלה הבלתי נמנעת: האם אנחנו רוצים להיות חברה מהונדסת באופן מדעי בכל היבט של חיינו? "אין ספק שזה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, לפעמים בצעדים מהירים ולפעמים בצעדים איטיים יותר", אומר ד"ר סגל, "ככל ש'הטכנולוגיה' של הזוגיות מתפתחת, אז איכות ההנדסה החברתית של הזוגיות גדלה. זה משחרר אותנו מהפתעות. אז מה מקומה של האהבה? ככל שמשתפרת הטכנולוגיה, החיפוש להתאמה הופך לעיקר, ואנחנו יודעים שההתאמות הן לא רבות. מה שיקרה הוא שאתה מקטין את ההסתברות שתהיה בזוגיות".
בקיצור, נמות לבד?
"אני מסתכל על בני אדם כעל יצורים אקטיביים ויצירתיים מאוד. גם אם יש שטף מידע, הם לא משתמשים בכולו. הם יודעים במה להשתמש ובמה לא. התרבות הנוכחית של גירושים ושל נישואים מאוחרים יצרה מצוקה סביב נושא הזוגיות אצל מספר גדול מאוד של אנשים בכל הגילים. יש אי שקט גדול מאוד.
רבים שוקעים בצרות וזה הולך ומחמיר, אין ישועה באופק ואין אידיאולוגיה זוגית חדשה. כשסטודנטים שלי שואלים אותי מה עושים ואיך חיים בזוגיות אינטימית ובנישואים, התשובה שלי היא שאני לא יודע. אנחנו בשלב מעבר בין מה היו זוגיות ונישואים ומה הם יהיו. כרגע אנחנו לוטים בערפל. אתרי ההיכרויות יוצאים בהבטחה, והם באמת משתדלים, אבל צריך לזכור שיש להם מטרה אחת עיקרית: להגדיל את ההכנסות".
"אתה בדיכאון וזה נורמאלי"
אנשי מקצוע משווים את התהליך הנפשי שעוברים מפוטרים ומובטלים לתהליך של אבל. הם צפויים לסבול מחרדות, ממחשבות אובססיביות, מתחושת חוסר אונים ואפילו מפגיעה במערכת החיסונית. למשפחה ולחברים נייעץ: הושיטו יד ואל תתנו להם לשקוע
שושנה חן,
פורסם: 24.01.02, 17:26
ידיעות אחרונות
הבריאות הנורמלית של האדם תלויה בעבודה ובאהבה, אמר כבר פרויד לפני למעלה מ-100 שנים.
איבוד מקום העבודה וקבלת סטטוס של מובטל מלווים במשברים פסיכולוגיים ואישיים קשים. החברה הישראלית מתייחסת בהבנה לקשיי אבל על שכול - אך מגמדת את התהליך הפסיכולוגי הקשה שעובר על המובטל, הדומה גם הוא במידה רבה לתהליך האבל. מהמובטל אנחנו מצפים להתעשת מהר ולהתגמש בהחלפת קריירה.
הפסיכולוג הקליני, ד"ר דוד סגל, מרצה בחוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, משרטט את הפרופיל של הקשיים הפסיכולוגיים של המובטל וסביבתו. לדבריו, המועמדים לסבול מן המכה הפסיכולוגית הקשה ביותר הם גברים נשואים. גם אם האישה עובדת, בחברה הישראלית שהיא עדיין חברה שוביניסטית הם נתפסים כמביאי הפרנסה בבית. גם מי שעסקו בעבודות בלתי מיומנות הם פגיעים יותר. האופציות שלפניהם מעטות יחסית, אם בכלל. מפוטרי ההיי-טק דווקא סובלים פחות מתופעות של שבר פסיכולוגי קשה.
איום פחד וחרדה אצל המובטל
התחושות הנפוצות אצל המובטל הטרי הן תחושת איום, פחד, חרדה ואובדן - אתה מאבד לא רק את מקור פרנסתך אלא גם משהו בדימוי העצמי. אתה מתחיל תהליך של התאבלות, ואתה מפסיק להנות מדברים שהיית רגיל להנות מהם. לא נדיר שיתקפו אותך מחשבות אובססיביות סביב הפיטורין ומה שקדם להם.
עם הזמן עלולים לצוץ גם כעסים ודיכאון. אם אתה טיפוס שתקן - אתה מפנים את כעסך, אם אתה מוחצן - הסובבים אחותך חוטפים.
תחושת חוסר האונים מתחדדת. אתה עסוק כל הזמן במה שאיבדת וקשה לראות את האופציות. אתה גם לא כל כך רואה את האנשים הקרובים לך בחיים, וזה וכמובן יוצר משברים בחיי הנישואין.
למצב הדחק (סטרס) המתמשך לאורך זמן יש גם השלכות בריאותיות. המערכת החיסונית נפגעת, תופסים וירוסים וחולים יותר. המצב עלול להידרדר עד לפגיעות קשות יותר: יתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב.
המשפחה ומעגל החברים יכולים לעזור
תגובת הסביבה יכולה לנוע מדאגה מתונה ועד - מה שרווח יותר - לחרדה. תגובה זו קשורה לראייה פסימית של המצב ושל אובדן הדרגתי של היכולת להתמודד עם נושא הפיטורים והאבטלה. גם ילדים היום מבינים מה זה כסף ואיזה ערך יש לו, ולכן אפילו בני 8-6 עלולים לסבול מפחדים קיומיים קשים. לאורך זמן מתפתח כעס כלפי המובטל. ילדיו של המובטל יסבלו מכך, שהורה מובטל ופגוע רגשית לא יכול להיות הורה איכותי, להיות שם עבורם, להיטיב עימם ולהקשיב להם.
איך מתמודדים: הנורמליזציה היא הדבר החשוב ביותר. גם המובטל וגם משפחתו צריכים להבין ולהפנים, שהתהליכים שהם עוברים הם נורמליים לחלוטין - אפילו אם הם קשים - פשוט, כי המצב באמת קשה.
לסביבה הקרובה ובעיקר למשפחה חשוב מאוד להמנע מלחץ, מתובענות ומביקורת. מצד שני אסור להם להענות ולשתף פעולה עם הצד שבמצוקה. להפך, יש להציע עזרה בכוח. אם החבר/ה המובטל/ת אומר שלא בא לו/ה להיפגש - הזמינו את עצמכם, דרבנו אותם להיפגש עם אנשים והסבירו להם, שיציאה החוצה מגדילה את הסיכויים למצוא עבודה.
למרבה הצער אין אירגונים ועמותות העוסקים בתמיכה נפשית וחברתית המתמחה במובטלים, צרכיהם ומצוקותיהם. הכתובת הטובה ביותר היא לשכות הרווחה העירוניות. הן מצוידות בדרך כלל גם ברשימות של פסיכולוגים, המיומנים להגיש את העזרה הנפשית הנדרשת.
"מחפשים בן זוג, מבאסה לסבבה משתחררים מדיכאון החגים"
__________________
הסיפור הבא הוא אנקדוטה ידועה למי שמחפשים להם בן זוג או בת זוג המתרחשת פעמים רבות בעת ארוחות משפחתיות חגיגיות: את מגיעה לבית ההורים לסעודת החג. לאחר שלב הנשיקות והחיבוקים, השאלות הקבועות "מה תאכלי?" וההפצרות "למה את לא אוכלת?" מתפנים ההורים, הדודים, הסבא והסבתא שלך ואפילו אחייך הצעירים לסשן החקירות ומתחילים לנדנד לך: "מתי כבר תתחתני?" או לאחל לך ש"בחג הבא כבר תהיי נשואה".
כמובן שהניג'וס החוזר הזה רק גורם לכל אחד המחפש בן זוג להרגיש רע ולהתעצבן על המשפחה שלו, כאשר בבתקופה הכי משפחתית בשנה, במקום להיות תומכים ואוהבים הם מרחיקים אותך מהם בכך שהם מנופפים ללא רחמים בתווית של הרווקה הנואשת שלך. מבחינתם, העיקר שתהיי בריאה ומאושרת. מבחינתך, הם זורים מלח על הפצעים וצובטים במקום הכי רגיש בלב.
holiday blues
לדברי ד"ר דוד סגל, יועץ זוגי ומרצה בתואר שני ללימודי משפחה בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל, שביזות חגים בקרב רווקים המחפשים בן זוג היא תופעה שכיחה. "התופעה ידועה ומאוד מורכבת – אלה שתופסים את החג כמשהו מיוחד ירגישו יותר את הדיכאון ממי שאינם תופסים את החג כמשהו מיוחד". דיכאון חגים אינה תופעה ייחודית למדינת ישראל ולחגים היהודים, אלא מדובר בתופעה כלל עולמית: בארה"ב קוראים לזה holiday blues וזה נובע מהעמקת תחושת הבדידות נוכח הביחד של החגים., לזה מצטרפות מחשבות של כשלון, אובדן, כי הם נפרדו מבן הזוג לא מזמן, ומדליק את המעגלים במוח של האובדן".
מה אפשר לעשות?
ד"ר סגל מציע למחפשי בן זוג להיות עסוקים, להיות מוקפים באנשים שאנחנו אוהבים להיות איתם, חברים ובני משפחה, לעסוק בפעילויות פנאי או כל פעילות אחרת שמעסיקה את התודעה, לצאת למקומות בהם אין אווירת חג כמו חו"ל. "אך רצוי לא לנסוע לבד. אפשר לעשות פגישה או כמה פגישות הכנה עם אנשי מקצוע לקראת החגים, אם אתם יודעים שאתה נוטים לכך, כי לא לכל הרווקים זה קורה, אבל למי שקורה זה קשה. אצל חלק הדיכאון של החג מעצים את הנטייה לדיכאון ודיכאון סמוי קל ("דיסתמיה") וחשוב להיפתח ולספר על כך ולהיות מודעים לשינויים במצב הרוח, כיוון שיש אנשים שלא יודעים שהם בדיכאון".
רגע של שינוי
לפי מוטי רימור, פסיכולוג מן החוג למדעי ההתנהגות (מלמד בתוכנית תואר שני ללימודי משפחה) בחוג למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל החג מהווה גם הזדמנות לחולל שינוי בחיים. "אני חושב שעבור רווקים החגים זו הזדמנות לשבת בשקט במשך מספר ימים ולהיות עם עצמם ולעשות חשבון נפש על משמעות חייהם. זו הזדמנות בלתי חוזרת של כולנו פעם בשנה - כשרוב הימים כולנו מתרוצצים ואין לנו זמן לעצמנו - לחשוב על עצמנו. חשוב לרווקים שהם בדרך כלל צעירים, המחפשים בן זוג או בת זוג לאהבה, כיוון לחייהם, מקצוע, אזורי מגורים וכדומה, לעשות חשבון נפש כפול באשר למה הם שואפים. שכן, אהבה היא מרכיב חשוב לאושר, בנוסף למרכיבים של מקצוע, דימוי עצמי, משמעות החיים וכדומה. ודווקא בתקופת החגים הייתי מציע לרווקים לא לחפש מסיבות, חברה, או ללכת לאבא ואמא, אלא פשוט להירגע ולקחת פסק זמן, להיות עם עצמכם, ולקבל כיוון לחייכם".
החג הזה נסו לאמץ גישה חיובית: בלו זמן איכות עם עצמכם ועם האנשים שעושים לכם טוב על הלב וחשבו כמה נפלאה תהיה השנה החדשה אם תוכלו לבלות אותה במציאת אהבה, כך שבחג הבא תאחזו בן זוג אוהב ותחגגו יחדיו.
על הפרעת קשב וריכוז
המאמר מתבסס על מאמרים רפואיים שונים שהתפרסמו בעיתונות, בחודש אוקטובר 2001.
על השאלה מהי בדיוק הפרעת קשב (ADD) המומחים מתקשים לענות. יש כאלו הקושרים את התופעה למבנה נוירולוגי שונה הגורם לליקויי למידה כמו דיסלקציה (ליקוי קריאה), דיסגרפיה (לקוי בלמידת הכתיבה) ודיסקלקולציה (ליקוי בלימוד החשבון). תופעות אלה מאובחנות באמצעות בדיקות נוירולוגיות. יש הטוענים כי המדובר בהפרעה התנהגותית בעלת היבטים פסיכולוגיים שאינה מלווה בהתנהגות חריגה מצד הילד, המוכרת כהפרעה היפראקטיבית (ADHD).
במבדקים שנערכו השנה במוסדות החינוך בארץ נמצא כי אחד מתוך 10 ילדים מגילאי גן חובה ועד לכתה ח', לוקה בהפרעת קשב. מדובר בעלייה של כ 50% משנה שעברה. העלייה במספר הילדים הסובלים מליקויי למידה והפרעות קשב גרמה לעלייה בצריכת תרופת הריטאלין הניתנת במקרים של הפרעות קשת קשות, המלוות כבהתנהגות היפראקטיבית מוחצנת (ADHD).
ד"ר איריס מנור , פסיכיאטרית לילדים ומתבגרים מדגישה כי הפרעת הקשב אינה מחלה, פגם או ליקוי. בתחילת דרכו של הילד אין הסביבה ערה להפרעת הקשב, והיא מתגלה בד"כ כאשר הילד מגיע לכתה ב' ג' , כאשר הוא נדרש להוכיח ידע בקריאה וכתיבה.
לדעתה זוהי הפרעת קשה היא תכונה מוקצנת הבולטת במיוחד בעת פעילות פסיבית. כשהילד יושב ומקשיב לדברי המורה, או קורא בספר, דעתו מוסחת בקלות מכל הפרעה חיצונית כמו מוכנית חולפת או ממחשבות שעוברות בראשו באותה עת. לעומת זאת, כאשר הילד שקוע בפעילות אקטיבית, כאשר הגירוי מגוון ומפעיל כמה חושים, כמו בעת צפייה בטלביזיה, משחקי מחשב או בניית לגו, יותר קל לו להתמקד. לילד אין את היכולת לנטרל את עוצמת הגירויים ולמיין אותם. זוהי אינה מחלה אלא תכונה אבולוציונית בעלת יתרון הישרדותי. לאבותינו הציידים תכונה זו היתה מצוינת. משום כך בצבא, כאשר הפעילות היא רב תחומית ומגוונת, אנשים בעלי הפרעות קשב פורחים. הם הולכים לסיירות וליחידות קרביות והם קצינים מצטיינים. לתכונות אלה יש יתרונות בולטים גם בתחום העסקים, ניהול, שיווק, תקשורת, תאטרון וספורט.
יתרונות אלה שעליהם מדווחת ד"ר מנור, נראים עבור מרבית ההורים כקצה של אור במנהרה חשוכה וארוכה.
דרך הטיפול :
המכשול העיקרי של הורים רבים להבנת ילדם הוא תחושת התסכול שאינם מצליחים להבין מדוע הילד אינו מבין פעולות פשוטות על פי רמתו. תחושב זו גורמת לאחת מתופעות הלוואי הקשות של הפרעת הקשב - נזק בלתי הפיך לדימוי העצמי של הילד, ומכאן מפתחת בעיה פסיכולוגית.
הילד לומד מהסביבה כי הוא חריג ומפגר בלימודיו. מאחר ורמת המשכל שלו גבוהה, הוא נתפס כעצלן, חסר מוטיבציה והתסכול גובר כאשר הוא מעדיף לשבת מול הטלביזיה והמחשב. ההורה אינו מבין מדוע יכולת הריכוז אינה מתועלת להכנת שיעורים והסביבה החיצונית נוטה להטיל את האשמה על ההורים שכשלו בחינוך ילדם.
ד"ר דוד סגל , פסיכולוג קליני המתמחה בהפרעות קשב ואלימות אצל ילדים, קובע כי מודעות ההורים ודרך התנהגותם עם ילדם היא המפתח למציאת פתרון או להחמרת מצב הילד. ד"ר סגל מוסיף ואומר כי לילדים אלה אברי החישה שלהם רגישים ביותר. רגישותם יכולה להיות תחושתית, כאשר הילד מתלונן באופן עקבי שלא נוח לו, שהבגד לוחץ או חונק אותו, זה יכול להיות סימן ראשון. קשה לילדים אלה להתרכז כי השמיעה שלהם שונה. הם שומעים רעשים בתדרים גבוהים מהרגיל, ולא בגלל שהאוזן שלהם בנויה אחרת, אלא שהאותות העוברים ממערכת העצבים דרך העין והאוזן שלהם מייצרים משהו אחר.
ד"ר סגל אינו מתרגש מהנתונים המצביעים על הכפלת כמות הילדים הסובלים מהפרעות קשב ומייחס זאת לדרכי האבחון הקיימות ולעובדה כי מדובר בתחום חדש ברפואה הפסיכיאטרית.
לדעתו הקושי הגדול הוא בזיהוי הבעיה שאינה מוחצנת כמו זו המשולבת עם התנהגות היפראקטיבית, ולכן הטיפול בילד כזה עלול להתחיל מאוחר מדי. ד"ר סגל ממליץ על טיפול תרופתי ושיטת לימוד מיוחדת. חלקו של המורה בהצלחת התלמיד הוא גבוה ועליו לשנות מספר אסטרטגיות לימוד בהתאם. בארה"ב מטפלים בילדים אלה בנוסף למורה גם פסיכולוג, יועצות ביה"ס וההורים.
ד"ר סגל גם מתייחס למבוגרים וטוען כי מבוגר בעל הפרעת קשב יכול להיות אדם בן 35 שלא מצא את עצמו עדיין. אין לו קריירה קבועה, הוא נוטה להחליף עבודות בקצב מהיר כי הוא משתעמם מהר במקום עבודתו. בד"כ יש קושי במציאת זוגיות ועוד.
רוב תוכניות מערכת החינוך מבוססות על עבודה עצמית , קריאה והכנת מטלות. ילד עם בעיית קשב אינו מסוגל לקפוץ ממשימה למשימה. עבודה עצמית מתאימה למי שמסוגל להיות מאורגן ומסודר וילד בעל בעיית קשב אינו מסוגל לעמוד במטלות ביה"ס. כאשר בכתה יש 38 תלמידים ומורה אחד , אין כל אפשרות שהוא יוכל לטפל בילד הזה. הבקשה של ד"ר סגל מופנית למורה ולמנהל שלא יוסיפו פגיעה בילד. לא להענישו ולא להוכיחו.
לדעת ד"ר סגל דרכי הטיפול הטובות ביותר אם היינו נותנים לטבע לעשות את שלו מבלי להעיק על הילדים. מוחו של הילד מתהווה משמעותית עד תחילת גיל 20. ביחוד החלק הקדמי, שם נמצא המנגנון המייצר את בעיית הקשב. כלומר, אם מזהים את הבעיה בזמן והסביבה לא פוגעת בדימוי של הילד ולא נוצרת בעיה פסיכולוגית, חלקו הקדמי של המוח יושלם ובגיל 20 הדבר יסתדר מאליו.
לגבי תרופות הוא טוען כי בחלק גדול של המקרים הטיפול התרופתי הוא הכרחי. הורים רבים מתנגדים לשימוש בריטאלין, אך תופעות הלוואי והסכנות לטווח הארוך הן מאד קטנות, אם בכלל קיימות, ועיקר ההתנגדות מבוססת על מיתוסים ואין לה אחיזה במציאות. לדעתו התרופה מתאימה רק לילד המוגדר כבעל בעיית קשב ברמת קושי גבוהה. הטיפול הפסיכולוגי מפתח מודעות לקשיים קיימים. הילד צריך לאבחן את עצמו ולדעת מה מפריע לו.
ד"ר סגל מודה ששיטת האבחון היא יקרה והנהנים העיקריים מהידע בנושא הם בעלי הממון. הוא מודע לכך שישנם הורים המגיעים להתמוטטות עצבים כי הלמידה והידע לא תמיד מספיקים וצריך לדעת להתמודד עם התסכול שחשים מול חוסר הבנת הילד.
לעומתו טוען ד"ר ישראל הדרי , מומחה לרפואת ילדים, כי ברוב המקרים אבחון מוקדם של התופעה כבעיה פסיכולוגית יכול למנוע את הצורך בתרופה. לדעתו יותר מ 40% ממקרי השימוש בתרופת הריטאלין אין התרופה מועילה. בעיה אחרת נוצרת לדעתו, כאשר אנשי החינוך מעדיפים לשלוח את הילד הסובל מקשיי למידה לרופא במקום לפסיכולוג. דבר שגורם לבדיקות מיותרות ויקרות.
ד"ר אירינה אלמזוב : "העזרה הטובה ביותר שניתן לתת כיום לילדים אלה היא טיפול תרופתי. כבר שנים רבות מוכרות למדע תרופות המשפרות את כושר הריכוז, והתרופה בעלת השימוש הנרחב ביותר היא הריטאלין. היא עוזרת לילדים להתמודד ביתר קלות עם עומס הלימודים. להורים שקראו בעיתונות פירסומים שליליים על התרופה, אני מסבירה שהנוירולוגים בישראל קובעים לילדים מינונים נמוכים יותר מאלה שנקבעים בארצות-הברית.
"התרופה ניתנת לילדים לא בשעות הלימודים, משך השפעתה הוא ארבע-חמש שעות, כמעט ואין לה תופעות לוואי, והיא אינה ממכרת או יוצרת תלות כלשהי. בשנים האחרונות החלו לטפל בבעיות קשב וריכוז גם ברפואה האלטרנטיבית והסינית". גם ד"ר מנור מסנגרת על הריטאלין."נכון שהוא מדכא תיאבון, אבל רק לזמן השפעתו, כארבע שעות. הוא גם מדכא את הצורך בשינה ולכן אסור לתת אותו בשעות הערב, אלא רק בבוקר. כמו כן הוא עלול להחמיר 'תיקים' (תנועות והעוויות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות) ולכן, מי שסובל מ'תיקים' צריך להיזהר.
"תופעת לוואי אחרת היא 'ריבאונד' - הילד נעשה עצבני כשפגה השפעת התרופה. תופעות הלוואי האלה קיימות, אך הן מזעריות ודי נדירות. הנזק שנגרם מהפרעת קשב, אם לא מטפלים בה כראוי, חמור שבעתיים מתופעות הלוואי של הריטאלין. בשורה התחתונה, מדובר בתרופה שאינה ממכרת ושניתנת לפי הצורך. בתקופת הבחינות, כשצריך לדגור, היא הכרחית. בדרך-כלל, רוב הילדים מקבלים את התרופה במשך שנת הלימודים. בחגים, שבתות, חופשות, ואפילו בטיולים וימי ספורט, אין צורך לתת אותה."