מרחבי הבחירה החופשית

 

 

"החופש לבחור" או "חופש הבחירה" היתה האסוציאציה המיידית שלי לנושא החופש, מושא גיליון זה. האסוציאציה הבאה היתה "פיקציה". הוגים בתחומים שונים מעודדים מזה דורות את התפיסה ההומניסטית של מושג החופש לבחור. לעומת התפיסה הזו קיימות התפיסות הדטרמיניסטיות יותר המדברות על המערכת המנטלית-התנהגותית כנתונה להשפעה סביבתית מעצבת (ואולי גם מעצבנת). כמי שעוסק במודעות, שינוי ואחריות אישית נטייתי הטיבעית היתה "לבחור" בחופש הבחירה כפונקציה מנטלית (סכימה אם תרצו) שאדם יכול לפתח כדי לחיות חיים אותנטיים, מלאים ורק כך גם מספקים. כלומר אילו רק נשתחרר ממוסכמות, קיבעונות מנטליים וכניעה ללחצים אזי נוכל לבחור "באמת" באופן חופשי במה ש"באמת" מתאים לנו. כבר בשלב זה ניתן לראות כיצד "חופש" עשוי להתחבר ל"אמת". לצערי, השנים עוברות ועימן אני מגלה את ה…קושי לבחור במקום ה…חופש לבחור. החזרה הכמעט ריטואלית על דפוסי חשיבה, התנהגויות, החלטות, מסקנות וכתוצאה מכך כמובן חזרה על כל הטעויות מהוות דלק מזין ביותר להבנה מחודשת של מושג החופש לבחור. הייתכן שחופש הבחירה (כ- state of mind) הוא בגדר פנטזיה, משאלת לב או תיקווה הניזונים מאמת אחרת, אחדים יקראו לה אמת מרה, והיא הידיעה שאנו לא מסוגלים להשתחרר, להיות חופשיים באמת כדי לבחור כך. מאחר ואנו מדברים על חופש, הרי הוא חופש ממשהו, שכן אם לא היה משהו להשתחרר ממנו לא היינו נדרשים לעסוק כלל ב"בעיה". כך שכדיי שיהיה חופש צריך להשתחרר מאותו הדבר שמונע את החופש שכן אילו לא היה מונע היינו כבר חופשיים. אבל אם דבר זה ממנו עלינו להשתחרר הוא אנחנו עצמנו הרי שאנו נדרשים להיות "לא אנו" כדי להיות חפשיים. אכן, אנו משתמשים רבות בביטויים כגון "צא מעצמך", "תתעלה על עצמך", "אל תהיה כמו שאתה תמיד" וכד'. אלו ביטויים טרנסדנטלים מאוד מפתים המזמינים אותנו להיות, או נכון יותר, "לא להיות" כדי שנהיה באמת חופשיים. דרישה זו עשוייה להדאיג שכן המצב הברור ביותר של "לא להיות" הוא מוות(הדגשה במקור). אנו נדרשים לא להיות המירקם הביולוגי-פסיכולוגי שהוא בעצם אנו. ידוע לנו שהמירקם הביולוגי-גנטי מכתיב פונקציות מנטליות אקוטיות גם אם לא מדובר בחשיבה מופשטת גבוהה. מיומנויות כגון קצב החשיבה, תפיסת המרחב, מהירות תגובה, איכות האסוציאציות הינם אבני הבניין של אותו ה - mind (המערכת המנטלית) שאמור להיות חופשי. אבני בניין אלו מסותתות לאורך שנים (מלידה ואולי אף קודם) על ידי הסביבה כך שעתה המערכת המנטלית היא תוצר מובנה (דפוסים מטלים) של תהליך מורכב. תוצר שפועל על פי חוקיות שלעיתים מעיקה עלינו אך יחד עם זאת מקיימת אותנו-היא אנחנו. אם לרגע נשתמש באנלוגיה של מערכת המשפט הפועלת על פי חוקים, ידוע לכולנו עד כמה קשה לשנות חוקים אף על פי שלכאורה זה תהליך פשוט יותר שכן אין כאן גנטיקה או "חומר" אלא רק אידאות של אדם כך שלמראית עין צריך להיות קל יותר לשנות במערכת שכזו.

 

אם כך, הייתכן שאנו מפתים ומתפתים לעסוק בפיקציה בלתי אפשרית לישום במציאות. פיקציה שנקראת "חופש בחירה"? לאורך כל חיינו ה - mind שלנו לא רק פועל על פי תוכנה גנטית מולדת אלא תוכנה זו עוברת אדפטציות בעת התהוותה עד הגיעה ל"בגרות", כלומר נקודת האל-חזור, אלא שהסביבה באופן עיקבי ומכוון מפעילה עלינו לחצים מתוחכמים כדי להשפיע עלינו "לבחור" או להתנהג, לחשוב, להרגיש באופן שמתאים/רצוי לה (לסביבה). אזי יש הטוענים שאם הסביבה יכולה "לנהל" את חיינו הרי שניתן להשפיע על התוכנה שלנו עד כדי שינוי. אולם, יתכן שהסביבה לא באמת משנה את התוכנה אלא רק מנצלת את תכונותיה הקבועות של התוכנה. כלומר מנצלת אותנו. כדי שוב לחדד את הנושא, תכונות קבועות של תוכנה הן אנטי תיזה למושג של חופש. אני מהרהר נוגות על כל אותן פעילויות מעוותות של תרבויות שונות שניסו וניכשלו בתוכניות "חינוך-מחדש" או "שטיפת-מוח". התערבות שלא עמדה במבחן הזמן ולא בגלל מחסור במשאבים ובהשקעה אלא בשל מוגבלותנו הטכנית לבצע שינוי באפרטוס המנטלי, שינוי שמשמעותו בעצם היא ביטולו של האפרטוס המנטלי והחלפתו בחדש.

 

אדם גדל עם הורים שהזניחוהו ודחו אותו מבלי לספק את צרכיו הבסיסיים. אישיותו מתעצבת (וכפי שאמרתי, מתעצבנת) לנוכח מציאות זו, שבכדי להתמודד עימה מפתח מוחו שיטות מתוחכמות על מנת שישרוד פיזית ונפשית. אישיות זו שהתפתחה תחת חסך קשה מתרגמת עולם שונה מאשר של אדם אחר שחסכים כאלה לא היו מנת חלקו. אנו מזהים אישיות זו כאישיות פגועה. כיצד אנו כלל מעלים על דעתנו את האפשרות שאדם פגוע כך יכול כלל לבחור באופן חופשי? חופשי ממה? מעברו? מעצמו? ואולי ממוחו. כלומר, אנו מצפים שיהיה חופשי לא רק מעברו אלא, ממי שהוא עצמו בשלב מתקדם של חייו. יתכן שאם נצמצם את תפיסתנו לגבי מושג חופש הבחירה נוכל להיות יותר אופטימיים לגביו. כלומר חופש הבחירה האישי שלו הוא למעשה רק חלק מחופש הבחירה רבתי. בסך הכל, המשוואה המנטלית של חופש בחירה חייבת להכיל את המשתנים אליהם התיחסתי ועוד רבים אחרים. יתכן שמסקנה זו אינה מעודדת אך היא מציאות שמכתיבה לנו אפשרויות אחרות. עצם המודעות למוגבלותנו מאפשרת לנו למקסם את מרחב הבחירה האמיתי שלנו מעצם החיסכון האנרגטי מהימנעות מתנועה מיותרת ברחב גדול יותר של חופש בחירה אידילי-פנטזיוני. תפיסה כזו תאפשר לנו אף להיגמל מהאשמה שמיתלווה להחלטות/"בחירות" מתסכלות. אנו מרגישים רע כאשר התנהגות כלשי לא צלחה לה או גורמים לאחרים להרגיש כך. זאת מתוך האשלייה שיכולנו לבחור אחרת, האומנם?